מניחים לאבו מאזן לשטות בהם


יש רגעים שעיתונאי לעולם לא ישכח. בתחילת 1997 החליט יוסי ביילין לבטוח בי ולהראות לי את המסמך, המוכיח כי השלום בהישג יד. מי שהיה אז המדינאי הבולט והיצירתי של תנועת העבודה פתח כספת, הוציא ממנה צרור עמודים מודפסים והניח אותו על השולחן כמי שמניח על השולחן קלף מנצח.



 הסכם ביילין־אבו מאזן היה אז שמועה שרבים שמעו, אך מעטים זכו למשש אותה בידיהם ולשזוף אותה בעיניהם. אני זכיתי. בפה פעור קראתי את מתווה השלום המקיף שגובש שנה וחצי קודם לכן על ידי איש השלום הישראלי המבריק ואיש השלום הפלסטיני המוביל. המסמך המרגש לא השאיר כל מקום לספק: מחמוד עבאס מוכן לחתום על הסכם קבע. הפליט מצפת התגבר על משקעי העבר ועל רעיונות העבר, והוא מוכן לבנות עתיד ישראלי־פלסטיני משותף, המבוסס על דו קיום. אם רק נשתחרר מעול הליכוד ונדיח את בנימין נתניהו - הוא ילך אתנו יד ביד אל פתרון שתי המדינות. עבאס הוא פרטנר רציני לשלום אמיתי, אשר אתו נפרוץ את הדרך לפיוס היסטורי.