כצאן לטבח, כצאן לכיבוש

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדעון לוי
גדעון לוי

לעולם לא אשכח את הוויכוחים הסוערים בחצר בית הספר. נער הייתי, מהמטיחים הקולניים של ה"איך הם הלכו כצאן לטבח" הלוחמני. התביישנו בהם. התביישנו על שלא התנגדו, לא נלחמו ולא נאבקו. רצינו פחות שואה ויותר גבורה ב"יום השואה והגבורה". אלו בכלל היו ימי הבושה: התביישתי בשמם הלועזי של הורי (טאה והיינץ), בשפתם הלועזית (גרמנית), בשם עיירתו של סבי מצד אמי (קרליבבה), בשם אניית המעפילים של אבי (פרוסולה) ובשמות המחנות שבהם הושמדו חלק מבני משפחתי (טרנסניסטייה וטרבלינקה). הכל היה זר ומביש כל כך, ובעיקר – ה"צאן לטבח".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ