שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בין שואה לניאו-קפיטליזם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

קשה למצוא פינה משלך בטוטליות של תרבות האבל הישראלית - לא כיכר, לא סלון, לא להג. מתחילה נועדה התרבות הזאת לייצר נתינים, לרתום מהגרים ולשעתק את צאצאיהם כדי לאומיות, התלויה במוות ובדימוייו.

נוהגים למדוד את חיינו בעזרת ה־OECD. אדרבה, ייבדק פעם בדרך זו לוח השידורים בטלוויזיה. אין אחת ממדינות הארגון הנועלת את המשדרים ביום הדומה במשהו ליום הכיפורים או ליום השואה. מדינת ישראל נטלה מהדת היהודית לא רק את המוטיב המרכזי של החורבן (דת זו הרי נולדה כעבודת־אבל עתיקה), אלא ירשה ממנה גם את הפיקוח החברתי שנהג בקהילות הדת הפְּרֶה־מודרניות. כך קיבלנו דפוסים מודרניים של פיקוח תודעתי, שאין מפלט מהם. המנגנונים האידיאולוגיים של המדינה - צבא, חינוך, אוניברסיטאות, תקשורת - מתגייסים ומגייסים את נתיניהם להתכווצות משותפת אל מול הסיפור האחיד, ההולך ומשתלט על חיינו. גם על ילדי הגן.