אולמרט המנהיג ואהוד העסקן

שני משפטים מתנהלים כעת. האחד הוא משפט הולילנד, שבו הצליחה הפרקליטות לחשוף פרשיית שחיתות מן החמורות שהיו במישור המוניציפלי; השני הוא משפט אולמרט, שאליו נשואות עתה כל העיניים במישור הלאומי.

שני המשפטים השונים חושפים שני פנים של אהוד אולמרט: האחד הוא של איש שהיה עסקן ציבורי רב מזימות ומעללים, והשופט דוד רוזן הצליח לשים קץ לשלל ההתחמקויות והרחקות העדות שלו מזירת העבירה. אך הציבור ער גם להיבט אחר של אולמרט: המנהיג שהעיד על עצמו שהוא "ראש ממשלה לא פופולרי". ראש ממשלה ראשון שזהותו לא חושלה במלחמות ישראל ובחבלי השכול הלאומי. ראש ממשלה ראשון שביקש בנאום ההכתרה שלו שישראל תהיה ל"מקום שכיף לחיות בו". לא כזה שביקש להפוך את המקום למקלט אטומי לעם היהודי שהכל מבקשים לכלותו, וגם לא כזה ששוקד על ביצור הווילה מפני הג'ונגל. באולמרט המנהיג היה משהו נורמלי. מישהו שאפשר לחיות עמו.