למה כן אעמוד בצפירה

עידית שפרן גיטלמן
עידית שפרן גיטלמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידית שפרן גיטלמן
עידית שפרן גיטלמן

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שחל בשבוע שעבר, עמוד הפייסבוק שלי לבש לכמה שעות בגדי קרב. בין אלה ששינו את תמונתם לטלאי צהוב ושיתפו בסיפור גבורת קרוביהם, בלטו רבים אחרים שהזדעקו מול כל אלה. השנה יותר מתמיד, עם או בלי קשר ליוזמת משרד החינוך להסדרת לימודי השואה בתי הספר והגנים, רבו הקולות המבקרים את המנהגים והטקסים המסורתיים שמציינים את היום. האישומים המרכזיים נעו בין פורנוגרפיה של השכול, ניצול ציני של ממדי הזוועה, והקשר בין הכיבוש ללגיטימיות הכאב. עוד ועוד אנשים הצהירו כי השנה יוותרו על עמידת ההזדהות המסורתית בזמן הצפירה, וכי בשבילם כל מה שמהווה בדל הזדהות עם המדינה והנהגתה הוא פסול. כמעט כל המוחים שלפו דודה או סבתא ניצולת שואה על מנת להשתיק את מי שהעלה בדעתו למחות על מחאתם, רוצים לומר: "אתם לא תלמדו אותי מה זה שכול".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ