רפואה משלימה היא לא חרטה

דניאל טאובס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל טאובס

13 ניתוחים עברתי מרגע שנולדתי ועד גיל 17. ילד תשוש ששכב פעם אחר פעם על מיטת הניתוחים והביט במנורות הניאון הקבועות בתקרת בית החולים. זה לא היה באשמתי, אלו הגנים הדפוקים שלי שהפכו אותי לחצי בן אדם.

אבל הזיכרונות חזקים ביותר שלי הם לא מחדרי הניתוח. בניתוחים מקבלים הרדמה, ואז יש שקט שמאפשר לך לנוח. הזיכרונות החזקים ביותר הם מהחודשים שבין טיפול רפואי אחד למשנהו; מהזמן שבו נלחמתי בכאבים, ואף רופא, לא משנה כמה בכיר ומומחה היה, לא משנה כמה ניסיון צבר במשך שנותיו, לא משנה באיזה מוסד אקדמי יוקרתי למד, לא ידע איך אפשר להביס את הכאב, אפילו לדקות ספורות. וכששאלתי אותם אם אין איזו תרופה שתוכל לעזור לי, אם אין אפשרות לקבל הפוגה, הם הביטו בי בחוסר אונים ומשכו בכתפיים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ