לו הייתם מדברים

יוסי שריד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי שריד

במלאות עשור ל"שוברים שתיקה", התבקשתי לקרוא עדות אחת באוזני הנאספים בכיכר "הבימה". אל תעצרו את נשימתכם: אין בה, בעדות מס' 6, דרמה גדולה; אין בה אפילו ילדים, שנלפתים לרגלי אבא ואמא, שסופקים כפיים בייאוש. סמל ראשון מגדוד "לביא" מספר לפי תומו על שגרת יומו, ממנהגי המקום והזמן:

"זה המקרה שאני הכי מתחרט עליו. אדם אחד נסע מיטא לחברון ועבר חסימה. היה אסור לו לעבור עם משאית וכדי חלב. זאת היתה הפעם השלישית שתפסתי אותו באותו מקום. קצת קפצו לי הפיוזים. אמרתי לו לצאת מהרכב, והוא התחיל להתווכח ולצעוק. ישר שמתי לו אזיקונים ופלנלית על העיניים. הכנסתי אותו לג'יפ והבאתי אותו לש.ג. זה היה בעשר בבוקר, ושיחררו אותו רק אחרי 14 שעות. כל היום הוא היה שם עם הפלנלית והאזיקון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ