טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע הסופרים שותקים?

תגובות

לא במקרה התיקון הראשון בחוקה האמריקאית, הקובע בין היתר כי הקונגרס לא יגביל את חירות הביטוי, הוא ראש וראשון. חופש הביטוי והיצירה הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ומיסודות כבוד האדם. עם זאת, כמו כל חירות, גם הוא אינו מוחלט. שופט בית המשפט העליון האמריקאי, אוליבר וונדל הולמס, הגדיר ב–1919 את גבולותיו באמצעות הדימוי של אדם שצועק "שריפה" באולם עמוס קהל, כשכל מטרתו ליצור פאניקה — כלומר ביטוי שיש ודאות קרובה שיגרום לסכנה מיידית לציבור. הגדרה זו היא עמוד האש ההולך לפני המחנה, והיא ההלכה שאימץ בית המשפט העליון...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות