שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי

מבצע "שובו בנים" נכנס לשלב הגרוטסקי שלו. אם לא היה מדובר בחייהם של ישראלים ופלסטינים, בכבודם ובחירותם, כי אז אפשר היה לגחך. אבל בפארסה כמו בפארסה — סופה שהיא הופכת לטרגדיה. מה שמתחולל בשבוע האחרון חרג מזמן מדאגה לגורל החטופים והגרוטסקה רק הולכת ומתעצמת.

מגוחך לשמוע את מטרות המבצע מדוקלמות ברצינות תהומית בפי פוליטיקאים, גנרלים ופרשני חצר. "לרסק את תשתיות החמאס" ו"לפרק את ממשלת האחדות הפלסטינית", כמו לא היתה ישראל אין־ספור פעמים בסרט הזה, תמיד יוצאת כשידה על התחתונה. מ"עופרת יצוקה"ל"עמוד ענן", ממבצע למבצע, כוחו של החמאס רק הולך ועולה. מגוחך לראות את שר האוצר מדבר על "הילדים" שלנו — למה לא תינוקות? מגוחך לראות חיילים מחרימים מחשבים וציוד משרדי בסוכנויות תקשורת ובמוסדות סעד ולהאמין שיש בכוחם לרסק את התנועה הפופולרית הזאת. מגוחך לראות חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש פולשים באישון ליל לחדרי שינה בשכם ולהאמין שיש לכך קשר לשלום החטופים. מגוחך לראות אותם מונעים מאיכרים להגיע לשדותיהם ולחשוב שהדבר יביא לשחרור תלמידי הישיבה. מגוחך לראות את תצוגות השלל: כמה סכינים ורובים חלודים על שמיכה צבאית. מגוחך לחשוב שאחד הצבאות המשוכללים בתבל מנהל "מלחמה" נגד צבא יחפנים חסר כל כמעט. מגוחך לשמוע את התיאורים ההרואיים ואת העצמת כוחו של צה"ל ולדעת שצבא ההגנה המהולל הפך ברובו למשטרה, עם מחלקה לחיפוש נעדרים ומחלקת תנועה שמציבה מחסומים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ