הפתרון מול עינינו

יואל מרקוס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יואל מרקוס

קשה לזכור מתי ובאיזה הקשר מילאה הבטן תפקיד כה מרכזי כפי שמילאה בחוויה של המדינה כולה, בעקבות החטיפה והרצח של גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. במחשבה עולה רק הטראומה שחוותה ישראל בגלל הטילים שנורו על תל אביב והמחישו עד כמה העורף שלנו יכול להיות חשוף, ועד כמה אנו ובנינו מהלכים על חודו של תער. שלושה הרוגים אינם דבר חריג בישראל, עניין של יום ביומו בכבישים. אבל עניין אחד הוא תאונה, ועניין אחר הוא הרוגי מלכות בשטחים. כל אחד והזיכרון שלו. אנו חיים במדינה שבה שני פלסטינים חדרו בליל שבת אחד לביתה של משפחת פוגל באיתמר ורצחו בדקירות סכין (40 ס"מ כל אחד) את זוג ההורים ושלושה מילדיהם, אחת מהם תינוקת. גם אז היו כשלים של המערכת, אך גם אז אבו־מאזן גינה את הפיגוע. שני הרוצחים, בני הכפר השכן, נלכדו וכל אחד מהם נידון ל–130 שנות מאסר. מזל שגם הם לא היו בין משוחררי עסקת שליט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ