מיהם רוצחי אבו-חדיר

גדעון ארן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון ארן

עם פרסום המידע החלקי על רצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו־חדיר, נוספה לתחושות הצער, הבושה והתיעוב, גם התמיהה. הביצוע היה חובבני. מי חוזר פעמיים לזירת הפשע? מי פועל בזירה מרושתת במצלמות ועוד ללא אמצעי הסוואה?

שני מאגרים של חשודים מיידיים ניתן היה לפטור במהרה מכל חשד. ראשית, הגרעין הקשה של הכהנאות, בנוסח ברוך מרזל ואיתמר בן־גביר. הללו מתוחכמים מכדי להיות מעורבים ברצח שצפוי שימקד מאמץ־על של גורמי הביטחון, מה גם שהנהגתם נאמנה למורשת כהנא, שידע שכוחו בחינוך, ברטוריקה ובהפגנות פרובוקטיביות. את הפעילות האלימה בשטח הם מותירים לפראיירים הנמהרים, שפועלים בהשראתם. גם את נערי תג מחיר, שכבר ביצעו פשעי שנאה, ניתן היה להשמיט מרשימת הרוצחים הפוטנציאליים. להם יש, בינתיים, עכבות ביחס לרצח מתוכנן, בידיים, בדם קר, והם אף מתורגלים בפעילות חשאית, והוכשרו להתמודד עם שיטות המעקב והחקירה של השב"כ.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ