סייד, חכה לי! או... לך לשלום

מירה עווד
מירה עווד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מירה עווד
מירה עווד

סייד, ידידי, וידיד כל השפויים שעוד נותרו במקום המשוגע הזה, עזבת אותנו, ובכך איבדנו אדם למניין שגם ככה היה תמיד אתגר להשלים אותו.

אולי אני מרגישה נבגדת, בדיוק כמו שהרגישו אינטלקטואלים פלסטינים כשמחמוד דרוויש עקר מהמולדת האהובה כל כך והחליט להישאר בגולה. אולי אני מרגישה את אותו עלבון אינטלקטואלי ובגידה אישית שהרגיש הדור של אבי ושל סמיח אל־קאסם ושל תאופיק זיאד, שחשב שדרוויש היה צריך להישאר ולהילחם, להישאר ולהתעקש, להישאר ולחולל שינוי — להישאר ולסבול כמו כולם. ועכשיו אני, שנשארתי מאחור, בלי מניין למעגל השפיות, זאת שלמרות כל ההזדמנויות ללכת בחרה להישאר ולהמשיך לנסות, זאת שכמוך מרגישה לרגעים שאולי נגמר, אך מפחדת עדיין להודות בזה, יודעת בוודאות, שדרוויש לא היה נהיה דרוויש שהוא נהיה, אילו נשאר בארץ הקטנה, כפוית הטובה הזאת, בין הפטיש לסדן של שני עמים חסרי מעוף, החובקים אותך, ואז חונקים אותך, ואז פולטים אותך מתוכם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ