חמאס - באמת אין עם מי לדבר?

יונתן מנדל
יונתן מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יונתן מנדל
יונתן מנדל

בישורת האחרונה לקראת היציאה למבצע "צוק איתן" התאמצה הממשלה בישראל להציג בפנינו מציאות שכולה שחור ולבן. וכך, עם תחילת המבצע הצליחה הממשלה לרשום הישג ראשון: בכוחות משותפים הצליחו כל חבריה בפעולת השיטוח: הן בשיטוח הקרקע ובהרס המבנים באזור שמצפון לבית לאהיה והן בשיטוח תמונת המציאות המורכבת שלפנינו. נקודת המוצא של שרי הממשלה הייתה ברורה: "חמאס הוא ארגון טרור גזעני", פסק שר החוץ ליברמן (ישראל ביתנו); "כולם מבינים שחמאס הוא ארגון טרור שאינו שונה מאל-קאעדה או מדאע"ש", הוסיף שר הכלכלה בנט (הבית היהודי); "חמאס הוא ארגון טרור ג'יהאדי", קבע שר האוצר לפיד (יש עתיד); "חמאס הוא ארגון טרור ששואף להשמיד את ישראל", אמר ראש הממשלה נתניהו (הליכוד); "חמאס הוא ארגון טרור איסלאמי קיצוני", חתמה שרת המשפטים ציפי לבני (התנועה).

"חמאס הוא ארגון טרור" הייתה אם כן נקודת ההתחלה והסיום של הדיון שלא התקיים כאן בנוגע לתנועת חמאס, ושלא התקיים גם כשקמה ממשלת האחדות הפלסטינית לפני פחות מחודש, ושלא זכתה מישראל ליום אחד של חסד. אבל העובדות לא מסתדרות עם אקסיומת ה"אין דיון" הזה. ראשית, תנועת חמאס היא לא דאע"ש והיא לא אל-קאעדה והיא גם לא המפלגה הנאצית, כפי שאמר שר החוץ ליברמן. היא תנועה פוליטית מקומית שהוקמה בעזה בתחילת האינתיפאדה של 1987 מתוך מציאות החיים הפלסטינים בשטחים הכבושים. הודות לפעילות חברתית ואגודות חינוך וצדקה, כבשה חמאס את הלבבות, ובמהלך שנות ה-90 התחזקה פעילותה הפוליטית, כמו גם זו של הזרוע הצבאית שלה שביצעה פיגועים בשטח ישראל. עם זאת, מומחים רבים שכתבו על התנועה, מקיימברידג' ועד לירושלים, גרסו שוב ושוב שחמאס איננו ארגון טרור למטרות טרור, אלא תנועה דתית-פוליטית-פרגמטית שפעלה לאורך השנים מתוך הבנה של מגבלות הכוח ותוך ניסיון למקסם את כוחה לאור מגבלות אלו.

זו כנראה הסיבה שבשנת 1997, עשר שנים לאחר הקמתה, הציע לישראל מנהיג התנועה, השייח' אחמד יאסין, הסכם הפסקת אש (הודנה) ל-30 שנה. ההצעה הועברה מירדן, דרך המלך חוסיין, ומעולם לא נענתה. כשנתיים לאחר מכאן, הציע יאסין שוב הפסקת אש למשך 20 שנה בתמורה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים. ההצעה לא נענתה. לפי תחקיר של העיתונאי שלומי אלדר, 7 שנים לאחר מכן, בשנת 2006, העביר ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, הצעה נוספת: הודנה בת 25 שנה בתמורה לסיום הכיבוש בגדה ובעזה. ההצעה לא נענתה. אחמד יוסף, יועצו המדיני של איסמעיל הנייה, אמר באותה השנה שתמורת סיום הכיבוש חמאס יהיה מוכן גם להפסקת אש של 60 שנה, ושהדורות הבאים שיגדלו יהיו אלו שיחתמו על הסכם השלום. ההצעה לא נענתה. בשנת 2007 העביר אותו יוסף הצעה להפסקת אש בלתי מוגבלת תמורת שחרור כל האסירים הפלסטינים ונסיגה לקווי 67'. ההצעה לא נענתה. בשנת 2014, לפני כשבועיים, ולפני הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה, הגיעה הצעה נוספת להפסקת אש לתקופה של 10 שנים. לראשונה, ההצעה לא כללה כתנאי נסיגה של ישראל לקווי 67' ושחרור כל האסירים הפלסטינים, אלא רק את נירמול החיים ברצועה לרבות יציאה לדיג במרחק 10 ק"מ מהחוף, הבטחת פיקוח בינלאומי במעבר רפיח, ושחרור האסירים ששוחררו לפני שלוש שנים בעסקת שליט. גם להצעה זו ישראל לא נענתה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ