אחי הישראלים, אחי הפלסטינים
ימים קשים עוברים עלי, והם מטלטלים אותי רגשית. מדינתי, ישראל, נלחמת בבני עמי הפלסטינים, ועלי לשתוק. עלי לנצור ולעצור את ההזדהות והכאב שלי בגבול הלא קיים של הקו הירוק. אני חצי עזתי. משפחת אמי גורשה ב–1948 מהכפר הרביא בדרום, קיבוץ זיקים וקיבוץ כרמיה היום, ובני המשפחה נהפכו לפליטים בג'באליה, שג'עיה ואלמגאזי. במשך יותר מעשר שנים לא איפשרה לי ישראל לבקר את דודתי הזקנה בעזה. המדינה, שדאגתה נתונה לכל יהודי העולם, שקראה "שלח את עמי" לברית המועצות בשנות ה–70, מצפה שאעצור את כאבי במחסום ארז. לכאב...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר