מדגדג להרוג, לא לעשות שלום

יונתן ש.
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יונתן ש.

המלחמה הזאת, כמו כל המלחמות, תיגמר. חוץ ממשפחות ההרוגים, כולנו נמשיך בחיים פחות או יותר נורמליים. אבל עכשיו מדגדג לי בקצות האצבעות.

לפני חמש שנים שירתתי כלוחם ביחידה האלימה ביותר בצה"ל, בצוות האלים ביותר ביחידה. אני זוכר באופן מושלם את התחושה של המתפסים של ה–M–16 ביד, של ההדק, את החום שנפלט מהנשק כשיורים, את הריח של אבק השריפה, את גל ההדף שעושה פיצוץ רימון. אני זוכר את השקט שלפני הסערה ואת הסערה. אני זוכר איך נראית גופה. אני זוכר את התחושה של פעילות שבוצעה היטב ואת האופוריה. אני שייך לסוג מסוים של אנשים שבאמת ובתמים אוהבים להילחם, וזה מדגדג לי עכשיו בקצות האצבעות. יש משהו בזה שהוא בטבע שלי, אחרת לא הייתי מגיע לתפקיד כזה. אני לא רואה בזה איזו רומנטיקה, אני גם לא גאה בזה. פשוט אין לי שום בעיה עם זה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ