גדעון עפרת או פיני גרשון

יאיר אסולין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר אסולין

א. "החברה הישראלית כל כך ימנית, כל כך חשוכה, כל כך אלימה. אז בחברה כזאת, מה זו אמנות? אמנות היא קודם כל חירות. חירות המבע, חירות החשיבה, אי של חירות. גם אם אתה לא מאמין באמנות מגויסת. האמנות לא פועלת עוד כרמזור של חירות. היא עצמה משועבדת. מצד אחד לכוחות ההצלחה הכלכלית־כיבודית ומצד שני לאיזו התעסקות זעירה באגו. אמנות מינורית. עד לפני שנתיים בערך היתה גם אופנתיות כזאת של המכחול הדהוי, הפורמט הקטן, חולניות רפה כזאת, רופסת, עם פנטזיה של בדידות, קצת רחמים עצמיים. ראש קטן. ראש קטן מאפיין את הנוכחות הלא נוכחת של הישראלי הצעיר. מינוריות מזה, אגוצנטריות מזה. דשדוש לשוני אמנותי. אני יותר ויותר מתנחם באמנות של פעם. זה לא כבוד גדול להגיד את זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ