בשיר מנסור
בשיר מנסור

אני לא מפחד מהמלחמה - המלחמה תסתיים. אני מפחד מהיום שאחרי. אני מפחד מכם. איך אומר לכם שלום? איך נשב יחד בבתי הקפה? איך נצחק ביחד? איך נתחבר אחרי שהתנתקנו? כיצד נתאהב אחרי שרבנו? ועמוק מבפנים אני יודע ש"אתם" זה לא באמת "אתם".

סרט אימה רץ בראש: ״מוות לערבים״, ״להשמיד את עזה״, ״להיכנס בהם בכל הכוח״, ״למחוק את כל הערבים, גברים, נשים וילדים". איך אשכח את כל מה ששמעתי? את מה שראיתי וקראתי? את שג'עיה? את מראות הגופות? הילדים? הנשים? והנהימות! ואולי אני סתם שובר את הראש, אולי אפשר ״לתת לצה״ל לנצח״.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ