דאע"ש בא ודאע"ש הולך
כאשר צפיתי באסירים סורים מובלים, עירומים כמעט, על ידי אנשי דאע"ש, הציפה אותי לפתע, ממעמקי החושך, הארה: באמת, איך לא שמתי לב, שהפשעים שמעולל דאע"ש הם גרסה משופרת, ובעיקר פומבית, לאלה שעוללו לפניו הדיקטטורות "החילוניות". אסירי המשטרים הערביים נראו בדיוק כמו אסירי דאע"ש: מתרוצצים עירומים ומבועתים תחת שוטי הסוהרים המלקים. בעיראק זה היה סדאם חוסיין, בסוריה חאפז אל־אסד, בסעודיה משפחת המלוכה, וכך גם ביתר המדינות, מי פחות מפלצתית ומי יותר. המשורר העיראקי מודפר אל־נוואב כתב בזמנו: "כאשר הסירו את אזיקי, התקלף בשרי עם האזיקים", וגם: "העולם הערבי הוא בתי סוהר צמודים... סוהר אוחז בידו של סוהר".