מִספֵּד לעלי

יעל גורי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל גורי

עלי יושב ומתופף באטיות על השולחן. הוא מסתכל בתלמידים בחיוך שובב, עיניו נוצצות והוא מחכה שהכישוף יפעל את פעולתו. מאצבעותיו עולה קצב דרבוקה וענבלי פעמונים והוא ממשיך להסתכל בתלמידיו, כמעניק מתנה לכל אחד מהם. כל אחד חשוב ומיוחד בעיניו, והחיוך הולך ומתרחב. אט אט קורה משהו מיוחד מאוד בכיתה. מבין אצבעותיו של עלי עולה קסם ופני התלמידים מתרככים. חששות וחרדה מפנים את מקומם לתחושה של הרפתקה. מתח נוטש את הפנים ואנחנו מתחילים לחייך. אי אפשר שלא להגיב לתיפוף, להמהום השמח המלווה אותו, לרצון העז של עלי לחבר אותנו. הוא מפתה אותנו להקשיב, להרפות ולהגיב למשהו עמוק יותר מן ההבדלים הגדולים בינינו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ