האונס לא היה חלום

יונתן אמיר
יונתן אמיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יונתן אמיר
יונתן אמיר

צודק פרופ' יורם שחר בטענתו כי שופטים אינם בעלי תכונות על־אנושיות וכן בתפישתו את החוק והמשפט כמערכות מוגבלות ("מאגיה שיפוטית", "הארץ" 29.9). אולם בשימוש שהוא עושה בהרשעתו של בני שמואל באונס בתו בילדותה כדוגמה למגבלות המשפט והסכנות הגלומות באי הכרה בהן, הוא טועה ומטעה.

פרופ' שחר מציג את קבלת גרסתה של המתלוננת "על בסיס חלום שחלמה", כחוסר זהירות, ואף מכנה את המעשה "קפיצת אמונה", ברמזו שההרשעה התבססה על תחושות בטן יותר מאשר על עדויות וראיות. למקרא דבריו עולה ספק אם קרא בעיון את פסק הדין. אחרת, קשה להבין כיצד החמיץ רצף עדויות של בנות משפחה, ילדות של שותף לעסקים ונשים שבהיותן נערות עבדו בבית המאפה שבבעלות שמואל, שסיפרו כי נהג לתקוף אותן בקביעות בילדותן. כיצד פספס את הניתוח המפורט של עדות המתלוננת עצמה והעימות בינה לבין האב, את ההערות שנכתבו ביומנה של המתלוננת שנים לפני שחלמה את החלום המדובר, ואת השיחות עם קרובת משפחה ועם פסיכולוגית, המצביעות על זיקה בין מצבה הנפשי לטראומה הקשורה ביחסים עם אביה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ