כנס למועדון, תקשיב ל"אריסה"

מירב אלוש לברון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב אלוש לברון

את טורו מהשבוע שעבר הקדיש יאיר אסולין לביקורת על השיח המזרחי. אם נרצה לסכם אותו בכמה מלים נוכל לומר, כי השיח הזה רועש מדי בעיניו ("השיח המזרחי: ביקורת", "הארץ" 17.10). אסולין נדרש לשיח המתלהם שפשט ברשתות החברתיות בעקבות טורו של אלון עידן "נשמה" ("הארץ", 3.10).

ביקורת נגד שיח אלים היא מוצדקת, שכן האלימות מסרסת, פוגעת באחר ואינה מאפשרת לו לחשוב מחדש על עמדתו. לא רק זאת, היא הופכת ברגע אחד לחזות הכל, והדבר שבעטיו החל הדיון מתפוגג בתוכה. אבל מה שכלל לא ברור הוא כיצד אשם בזה "השיח המזרחי", שלו מיוחסת האלימות, ומדוע בעטיה של התלהמות קונקרטית, ספציפית, בחר אסולין לייחס לדובריה המגוונים של המזרחיות מרובת הפנים, שנוכחת הן ברשתות החברתיות והן מחוצה להן, תכונות מהותניות ואחידות. יצירה נטולת רגישות של זהות בין אלימות לשיח המזרחי (ועוד בה"א הידיעה) היא עמדה סטריאוטיפית קלאסית, ומצער להיווכח בקיומה דווקא אצל מי שמעיד על עצמו שהוא מתכתב עם התרבות המזרחית ועם המסורתיות הצפון אפריקאית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ