בתי הבוגדת

ניבה לניר
ניבה לניר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניבה לניר
ניבה לניר

מי הים צלולים יותר בתאילנד, העננים רכים יותר ובענפי הקוקוס עוברת רוח קלה. אם יש גן עדן, חשבתי שם, הוא מצוי בצחוקן של ילדה בת שלוש ואמה, המשחקות בגלים ובונות ארמונות בחול. סבתוש, אמרה הילדה, סבתוש, היא קראה לי, וכרכה את ידיה הדקות סביב צווארי והניחה ראש מתולתל על כתפי, וביקשה "עופעם אחת שתיים שלוש, עופעם". אמא שלה ואני עשינו זו לזו מחוות להרחיק את השאלה "מה יהיה". הרי באנו לחופשה. ובכל זאת היתה הבטחה: "אני אחזור, אמא. יום אחד, כשאוכל, אני אחזור". אולי כדי לא להכאיב.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ