מדור ערוץ 10 בדובר צה"ל

טל לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל לאור

כמו בכל סיטואציה פוסט טראומטית, חודשיים-שלושה לאחר האירוע, מתחילים התכנים לצוף גם על המסך הקטן (להגיע למסך הגדול זה לוקח, כידוע, קצת יותר זמן, אולם סביר לשער שגם זה יבוא).

הסרט "יומן מלחמה" בבימויה של ציפי ביידר, ששודר שלשום בערוץ 10, הוא תוצר פוסט טראומטי כן אך מביך, הן של המלחמה והן של הערוץ שצל סגירה, כלומר סכנת מוות, מרחף מעליו זמן רב. גם אם יש בסרט רגעים מעניינים וחשובים, קשה להבין מה הניע את הערוץ לשדר סרט תדמית עצמי, טפיחה עצמית על השכם, כאילו לא מדובר במקצוע שבחרו אנשים מרצונם החופשי (בזמן מלחמה כולם עובדים קשה. לא צריך לקבל על זה צל"ש), ועוד במסגרת שידורי הערוץ עצמו. לכל הפחות ראוי היה כי הסרט היה משודר במסגרת אקסטרנית כמו פסטיבל מסוים, או ערוץ נישה כלשהו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ