לשחרר את אלוהים מהצבא

אריק כרמון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריק כרמון

קריאתו של מפקד חטיבת גבעתי אל"מ עופר וינטר לחייליו, בזמן המערכה האחרונה בעזה, להילחם באויב בשם אלוהים — ובעיקר המהירות שבה הם נעלמו מהשיח הציבורי — מצביעים על קיומה של בעיה מהותית בדמוקרטיה הישראלית, אשר החברה האזרחית שלנו אינה מתמודדת אתה.

הצעירים בישראל — שלא כצעירים בכל דמוקרטיה אחרת — מצופים להיות נכונים להקריב את חייהם למען המדינה. חובותיהם, הנובעות מחובת השירות בצה"ל, כולל החובה להיות נכון למות — נטועות עמוק בהוויית החיים הישראלית. האיום הקיומי, תוצר הסכסוך הפוליטי המתמשך, המטיל צל ענק על נפתולי התהוותה והתנהלותה של החברה הישראלית, הפך את חוויית המוות למרכזית בהוויה של הקולקטיב הישראלי בכלל, ושל היחיד המממש את צווי שירות החובה בפרט. המציאות הזאת יוצרת דילמות רבות: על איזו שאלה מהווה המוות הזה — בשירות הקולקטיב, למען הקולקטיב — תשובה? מדוע מוות? לאיזו תכלית? מדוע אני? האם ראוי להקריב את החיים למען אידיאל, או רק לשם הישרדות פיסית? ואם למען אידיאל, האם למען אדם או למען אדמה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ