שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איריס לעאל
איריס לעאל
איריס לעאל
איריס לעאל

כל יום אני לומדת על עצמי דברים חדשים. שלשום לדוגמה, כשקראתי את מאמרו של גידי וייץ ("הארץ" 9.3), נודע לי, שהעובדה שאני מקשיבה לאריה דרעי רוב קשב, ושחיוך של הנאה מתפשט על פני כשאני צופה בהופעות הטלוויזיוניות שלו, ושאני חושבת שקיומו בפוליטיקה הישראלית חשוב ושהוא נציג אותנטי של ציבור בוחריו — אומרת עלי כמה דברים, רובם לא כל כך מחמיאים. מתברר שהיה עלי לדעת שדרעי מנצל לרעה ואף מעצים את תחושת הקיפוח של "השקופים". היה עלי לדעת גם שהם כל כך "שקופים", עד שאינם יכולים לראות בעין בלתי מזוינת את המלה שמגדירה אותם, כי גם היא מתברר שקופה, עד כדי כך מוליכים אותם, תמימים, בכחש. לפיכך העובדה שדרעי הוא אדם בעל קשרים עם מו"לים, מנהלי בנקים ופרקליטי צמרת היא דבר שיש להתריע עליו בפני הציבור, כי היא מסוכנת במקרה שלו הרבה יותר מאשר במקרה של יאיר לפיד למשל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ