${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא עוד פרזנטור

46תגובות

במערכת הבחירות ב–2013 נדרש בנימין נתניהו לבחור בין שתי אלטרנטיבות. הראשונה, שיוצגה על ידי הצוות לתקשורת פוליטית שבראשו עמדתי, גרסה עוד ב–2012, בשלב שבו החלו לתסוס הדיבורים על הקדמת הבחירות ונתניהו היה בשיא כוחו (שחרור גלעד שליט והכנעת המחאה), שכדי לנצח בגדול יזדקק ראש הממשלה לקולות המרכז. הניתוח התבסס על יתרונותיו של המועמד: בכוחו של נתניהו לעצב את סדר היום, שליטתו בדעת הקהל בלתי מעורערת, והוא ניחן ביכולת מתעתעת לטעת בקרב האזרחים את האמונה, שבאישיותו יש מרכיב שיהפוך אותו למנהיג פורץ דרך בממדים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#