כשלון ההתנתקות

ידידיה שטרן-צרובה
ידידיה שטרן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ידידיה שטרן-צרובה
ידידיה שטרן

המהלך האזרחי היזום הנועז ביותר שעשו ממשלות ישראל מאז מלחמת ששת הימים היה ההתנתקות מרצועת עזה. הקיץ הזה ימלאו עשר שנים למימוש המהלך, פרק זמן מתאים להערכתו. בצד הוויכוח על תוצאותיו המדיניות והביטחוניות, שאיננו מענייני כאן, ראוי לתת את הדעת על משמעויותיו הדמוקרטיות והחברתיות.

בג"ץ דן בהתנתקות לפני ביצועה וקבע, בצדק, כי "היא אחת מן התוכניות המפורטות, המורכבות והרגישות ביותר בהיסטוריה הקצרה של ישראל". הוא עמד על חשיבות ההחלטה, "שנכרכו בה שיקולים רבים ושונים — פוליטיים, מדיניים, ביטחוניים, דתיים, רגשיים, לאומיים, בינלאומיים, כלכליים ועוד". ואכן, כיאה לעניין כה חשוב, תוכנית ההתנתקות אושרה על ידי שלוש רשויות המדינה — הממשלה, הכנסת ובית המשפט העליון. תכנון מפורט, החלטה ממשלתית, חוק ארכני ופסק דין למדני הובילו לפינוי של יותר מ–9,000 אזרחים מגוש קטיף ומחלק מצפון השומרון בתוך תשעה ימים לוהטים בחודש אב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ