צריך לגמור עם זה!

אורי דרומי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

הרצח המתועב של התינוק הפלסטיני עלי דוואבשה הוציא אלפים מזועזעים לכיכרות, חילץ נאומים נמלצים מפוליטיקאים והניע אנשי רוח לפרסם מאמרים חוצבי להבות בעיתונים. האם היה סיכוי שלא ייבלע בהמולת היום-יום אלא יהפוך לאירוע מכונן, שיבהיר לישראלים כי כך אי אפשר להמשיך?

בצרפת זה קרה. ב–7 בפברואר 1962, כאשר הגנרל שארל דה־גול עמד לשים קץ ל–130 שנות שלטון צרפתי באלג'יריה, ביצע האו־א־אס, הארגון הקנאי של המתיישבים הצרפתים באלג'יריה, שורה של פיגועים בפריס. אחד ממטעני החבלה התפוצץ בפתח ביתו של שר התרבות אנדרה מלרו, איש הרזיסטנס במלחמת העולם השנייה. מלרו לא היה בבית, אך דלפין רנאר, ילדה בת ארבע ששיחקה בבובותיה, נפצעה קשה ופניה הושחתו. אליסטר הורן, מחבר הספר "מלחמה פראית לשלום" על מלחמת אלג'יריה (תרגום: עמנואל לוטם), כתב כי למחרת פירסמו העיתונים "תמונות מוגדלות של פניה השסועים של דלפין הקטנה בחדר הילדים המנופץ שלה. 'צרפת אינה רוצה עוד כאלה', הכריזה כותרתו של מאמר מערכת".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ