יהודית רותם
יהודית רותם
יהודית רותם
יהודית רותם

למקרא מאמרו החכם ומאיר העיניים של אדר כהן ("לנהוג כבני בית", "הארץ", 6.12), אני חשה צורך להוסיף דברים משלי, כדי לבטא את הזדהותי עמו ולצרף קול אישי למגוון הקולות הרוגש סביב סוגיית "מלחמת התרבות" הנטושה במקומותינו.

לשם כך עלי לחזור בקצרה על סיפורי המוכר מעט: לפני יותר מ–30 שנה יצאתי משעריה של החברה החרדית־הליטאית ועמי שש בנותי, שהיו בנות 17 עד שבע. בני, שהיה אז בן 15 ותלמיד ישיבה, בחר להמשיך בדרך אביו. אנחנו משפחה אוהבת ותומכת, אף שכל אחד ואחת מאתנו אוחז/ת באמונות ובאורח חיים משלו/ה. איני רוצה לצייר תמונה אידילית. כל אם רוצה תמיד "יותר" (למשל, יותר קשר בין ילדיה), אך במבט מפוכח אין לי אלא לשמוח ולהודות על הכבוד, האהבה, האכפתיות וההכרה ההדדית השוררים במשפחתנו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ