כשאני שברתי שתיקה

ארי שביט
ארי שביט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארי שביט
ארי שביט

את השתיקה הראשונה שלי שברתי כשהייתי בן 20. בסוף שנות ה–70, החטיבה הסדירה שבה שירתתי ניהלה מבצע רחב היקף בדרום לבנון. גם במהלך הלחימה וגם אחרי הלחימה התרחשו בחטיבה תופעות חמורות של ביזה. שבויי מלחמה הוכו ושבויי מלחמה נעלמו. זה היה קשה מנשוא. הנער הציוני התם שהייתי לא ידע כיצד להתמודד עם העובדה שהצבא המוסרי שלנו לא תמיד שומר על טוהר הנשק. בצר לו, הנער כתב מכתב נוגע ללב לרמטכ"ל. למרבה ההפתעה המכתב הגיע לתעודתו והרמטכ"ל הורה לפתוח בחקירה. החקירה טויחה. ואולם, כעבור זמן הפרשה פורסמה בתקשורת ולסערה שהתחוללה בעקבות הפרסום היתה השפעה חיובית על המערכת הצבאית. עובדה: כאשר צה"ל יצא למלחמת לבנון הראשונה ארבע שנים מאוחר יותר הוא כלל בפקודות המבצע שלו הוראות נחרצות אשר גרמו לכך שהתופעות הקשות לא חזרו על עצמן באותו היקף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ