הנעלם: רוצח שאינו אויב

עומרי בן יהודה
עמרי בן יהודה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עומרי בן יהודה
עמרי בן יהודה

אף על פי שלבסוף נמצא ונקטל, השבוע שבו חמק נשאת מלחם מידיעה ומתפישה של כוחות הביטחון, כמו של התקשורת, פער משהו בהתנהלות הישראלית. בניגוד ל"נעדר", אותה תווית הדבקה במי שהחברה רוצה אותו בשורותיה, "נעלם" מותיר אותנו עם הריק וההעדר של התעלומה, כעין משוואת אלגברה: עד שלא יימצא הנעלם, המשוואה עצמה מעורערת והוא, הנעלם, נותר כמשתנה. מדינת ישראל, אולי בכל 70 שנות קיומה, מעולם לא עסקה בגורלו של פלסטיני אלמוני כמו שעסקה בנשאת מלחם. העיסוק המיוחד, של הילדים בגני צפון תל אביב, של עיתונאים ומדינאים, הביא לתודעה את "הערבי־הישראלי", אותה זהות המלווה את הישראלים מיום היוולדם. היעדרותו של מלחם גרמה לו לא להיכנס לשום רובריקה, ובכך עירערה על הסדר הקיים ופתחה מקום לאי ציות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ