ברוך הבא למועדון, תומאס

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גדעון לוי
גדעון לוי

אל המועדון הגיע בחור חדש ונחשב. כדרכם של החדשים הוא עדיין עומד מהצד, מהוסס, חסר ביטחון, אולי חסר אומץ; כדרכם של הנחשבים הוא עדיין פוחד לעבור למרכז רחבת הריקודים הסוערת — אבל הוא שם. תנו לו קצת זמן להתרגל. ברוך הבא למועדון, תומאס ל. פרידמן.

בעל הטור הכי מפורסם בעולם כתב בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס": "זה נגמר, חברים. אז אנא הפסיקו לשגר לעורכי עמודי הדעות את הצעותיכם לפתרון שתי המדינות" (The Many Mideast Solutions, 10.2). באיחור טיפוסי, למי שמנסים למקם עצמם באיזשהו מרכז דמיוני, הגיע פרידמן למסקנה שתהליך השלום מת, שהנשיא הבא של ארה"ב יצטרך להתמודד עם ישראל "הנחושה לכבוש בקביעות את כל השטח שבין הירדן לים התיכון", וכי ישראל אינה עוד זו שהכירו הסבים של המועמדים לנשיאות. כרגיל עם אנשי המרכז הליברלי, הזהירים והסימטריים, פרידמן ממהר להטיל את האשם על כתפי כל העולם: המתנחלים, שלדון אדלסון, בנימין נתניהו, חמאס ומחמוד עבאס (אבו מאזן). חבל שהוא שוב עושה זאת. יש אשם מרכזי אחד במצב ועליו ורק עליו היתה מוטלת האחריות לסיים את הכיבוש — והוא מעולם לא נקף אצבע לעשות כן. ישראל מעולם לא התכוונה, ולו לרגע, להגיע לפתרון שתי המדינות. היא החזקה וגם הכובשת, ולכן אי אפשר לחלק את האשם בינה ובין הנכבש והחלש. אי אפשר גם להסתפק בהאשמת נתניהו, המתנחלים ואדלסון — מה, כל השאר, משמעון פרס דרך ציפי לבני ועד יצחק הרצוג ואהוד ברק, אשמים פחות? ורוב הישראלים שאיפשרו זאת כל השנים באדישותם אחראים פחות? אלו כמובן צעדיו המהוססים של פרידמן, לא נחרצים דיים לנוכח המציאות הנחרצת, אבל השורה התחתונה שלו נחרצת מאין כמותה: "הם כולם הרגו את פתרון שתי המדינות. הבה נאפשר לעידן המדינה האחת להתחיל".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ