בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך המדינה מתעקשת לפנות

8תגובות

מעטים המקרים המדגימים בצורה כה חדה ובהירה את יחסה של המדינה — על ראשיה, פקידיה ושופטיה — לאוכלוסייה הערבית־הבדואית בנגב, כמו המקרה של עתיר־אום אל־חיראן. זהו מיקרוקוסמוס של התנהלות אטומה וכוחנית. תושבי עתיר־אום אל־חיראן הועברו אל הכפר ממקום ישיבתם, באדמות של קיבוץ שובל, בשנת 1956 בהוראה מפורשת של המושל הצבאי לנגב. על כך אין ויכוח. מאז, במשך 60 שנה, לא הוסדר מעמד הכפר: לא נרשמו הזכויות של תושביו על אדמתם, הכפר לא חובר לרשת המים והחשמל, לא הוקם בו בית ספר, ואין בו שירותי רווחה או שירותים ממלכתיים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו