שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סכנה ברורה ומיידית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיר פוקס
עמיר פוקס

התגובה הציבורית להריגת המחבל הפצוע בחברון מעלה קבס, אף מבלי להיכנס לשאלה אם מדובר ברצח, הריגה או עבירה אחרת — שאותה יש להשאיר לרשויות החקירה והתביעה. מה שמטריד ביותר הוא הגל חסר התקדים של ניסיונות להצדיק את המעשה.

מיעוט מבין המצדיקים עושה זאת לפחות מבלי לשלול את הנורמה החוקית, דהיינו, תוך הסכמה כי אסור להרוג מחבל שכבר נוטרל, ולכן טענותיהם מתמקדות ב"תחושת הסכנה" של היורה. ואולם רבים אחרים עושים זאת תוך שלילה מוחלטת של האיסור להרוג מחבל שאין נשקפת ממנו סכנה. הטיעון בהקשר הזה הוא, שהמעשה מוצדק משום שהמחבל — כל מחבל — הוא "בן מוות". לפיכך, החייל היורה לא רק נהנה מהגנה, אלא גם זוכה לאהדה ומועלה לדרגת גיבור ישראל (תוך זילות המונח). עוד לפני המקרה הזה הראה סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כי יותר מ–50% מהציבור תומכים בהריגתו של כל פלסטיני שתקף יהודי, גם אם הוא נתפס ושום סכנה אינה נשקפת ממנו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ