ואיפה עצרת התמיכה באיזנקוט?

טל לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טל לאור

להוציא הבלחה קצרה בעצרת לציון 20 שנים לרצח רבין, לא השתתפתי בעצרת המונים מאז המחאה החברתית בקיץ 2011. העצרת המשונה שנערכה בכיכר רבין גרמה לי לחשוב שייתכן והייתי צריכה גם אני לצאת לכיכר. מארגני האירוע טענו, כי בראש ובראשונה מדובר במפגן תמיכה בצה"ל, דבר חשוב בעיני בימים אלו, בעיקר כאשר מפקד הצבא מותקף חדשות לבקרים על ידי קולות קיצוניים, עקב מנהיגות שקולה ואחראית שהוא מפגין. צה"ל והרמטכ"ל הרי חד הם. מה היא תמיכה בצה"ל אם לא הבעת סולידריות עם העומד בראשו?

בעוד שהאירוע שראוי היה להיערך הוא הפגנת תמיכה המונית ברמטכ"ל גדי איזנקוט ובמנהיגות האנושית, השפויה וההגיונית שהוא מוביל, קם לו מפגן ימין קולני ופלגני, הקורא תיגר על ריבונותו המשפטית של הצבא, מוסריותו וחוסנו, ובשוליו צעקות "מוות לערבים" ו-"מוות לשמאלנים". להחמצה הזו ישנה סיבה כמובן. השמאל הישראלי נמצא כיום בעמדה מביכה ומאתגרת. הגנה על הצבא נתפשת בעיניו כאקט של לאומיות, מיליטנטיות ופטריוטיות-יתר, ערכים המזוהים באופן טבעי עם הימין ושלוחותיו. הוא הפנים את המתקפה הריקה מימין, לפיה ביטחון הוא נחלתו של המחנה הלאומי בלבד.

בפועל, המציאות הקיצונית בה אנו חיים, הביאה לכך שגורמי ימין ודת חוץ-צה"ליים השתלטו על השיח הצבאי ומהווים סמכות רוחנית נוספת עבור לא מעט חיילים. הקיצוניות חוגגת, וראשי מערכת הביטחון – הרמטכ"ל ושר הביטחון, הנוהגים באיפוק ודרך ארץ - נתפשים כאנשי שמאל רכי לב, ומותקפים בידי פוליטיקאים וגורמי ימין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ