בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעט, בן חיים, בעט

124תגובות

עלי עותמאן נפצע. טל בן חיים התעלם. ברק יצחקי נגח לשער. גול. מכבי תל אביב בגמר. מה כבר קרה? נכון שהכדורגל הישראלי הוא לא תבנית נוף מולדתו: זהו מקום המפגש הכמעט־שוויוני הכמעט־יחיד בין יהודים לערבים, לא כולל בית"ר ירושלים; המפלט הכמעט אחרון לערבים ישראלים להצטיין בו, למרות כל גילויי הגזענות. אבל מה שקרה ביום חמישי בערב במשחק בין מכבי תל אביב לבני סכנין חרג בהרבה מתחומי הכדורגל. לרגע אחד, סערת הרגשות שאחזה בי במשחק הזה, היתה פחותה רק במעט — כמה מביך — מהסערה שאחזה בי נוכח הצפייה בהוצאה להורג...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו