למה תליתי דגל על החלון

יאיר אסולין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יאיר אסולין

השנה הקפדתי לתלות דגל בחלון בבית. לא בכל שנה אני מקפיד. היו מי ששאלו: דווקא השנה? ואני אמרתי: דווקא השנה. וכשתליתי אותו הרשיתי לעצמי להסתכל עליו רגע, על הלבן והכחול, ועל המגן דוד שניצב במרכז. ונזכרתי בילד שהיה מסתכל בדגל הזה מתנפנף ברוח ומתרגש. בילד שכמעט שרצה להוציא את היד מהחלון כדי לתפוס את הרגש הזה, את החום שממלא את הבטן. וכמובן אפשר לכתוב דברים בגנות הסמל; אפשר לקרוא לדגל "סמרטוט על מקל", לבטל אותו. ואין ספק שיש סכנה בסמל, בקידוש שלו, בהפיכתו לחזות הכל. בדיוק כמו הסכנה בקידוש של מדינה בשם עצם קיומה או בקידוש של צבא רק כי הוא הצבא שלך. העיקר הרי הוא התוכן. ומנגד, אני חושב לעצמי, אסור להתכחש לכוח של הסמל, אסור להיות אינטלקטואלי מדי, חכם מדי, צופה פני עתיד עד כדי שכיחת ההווה. מדובר בבני אדם, בעם, בחברה שמחפשת דברים להתלכד סביבם. זה הטבע. והחברה הזו היא החברה שלנו. והדגל הזה — מעצם הכרוניקה, הנסיבות — הוא הדגל שלנו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ