הצריף היהודי

רוגל אלפר
רוגל אלפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רוגל אלפר
רוגל אלפר

כמו רבים מהשירים שלהם כתב אריק איינשטיין מלים, גם "אני ואתה" מציג על פניו חזון פשטני, שבניתוח מעמיק מתגלה כמורכב ומתוחכם. מאז פרסומו, ב–1971, הוא נהפך להימנון האוטופיזם הישראלי, בנוסח "דמיין" של לנון.

לכאורה, השיר נוסך אופטימיות. הוא מספר על שני חברים שמתכוונים לחולל מהפכה, חרף גלמודיותם הרעיונית ובידודם החברתי. הם שוחים נגד הזרם, לבדם. הציבור הרחב מתנגד להם. נכונה להם דרך ארוכה וקשה עד שיצליחו לשכנע את הבריות בצדקת דרכם. "אני ואתה ננסה מהתחלה/ יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא", כתב איינשטיין, אבל שמר על ביטחונו, "אני ואתה נשנה את העולם". ביטחונו אינו נובע מתמימות. הדובר ניחן בפרספקטיבה היסטורית מפוכחת. הוא יודע שדבריו עלולים להישמע כסיסמה חלולה, משום שכל הדורות שקדמו לו השמיעו את אותם דברים, "אמרו את זה קודם, לפני", אבל נותר נחוש לא לוותר על רצונו לשנות את המציאות לטובה (ולפיכך, "זה לא משנה"). ביטחונו בהצלחתו מהווה עמדה קיומית עקרונית. הרצון לשנות מעניק משמעות לחיים. וברובד התת-מילולי זה בכלל שיר על יופיה של רעות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ