במדינת עונש המוות

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אמיר אורן
אמיר אורן

״אחמד״, אמר לו סניגורו, ללא הקדמות מיותרות, ״נדלג על העניין הנדוש של הבשורה הטובה והבשורה הרעה. תחליט בעצמך מה שייך לאיזו כותרת. אתה עומד להיות שאהיד חשוב. מותג. ערך בוויקיפדיה. יקראו על שמך כיכרות. ברגע האחרון של חייך תזכה לפגוש את מפקד כיתת היורים — אלאור אזריה״.

אחמד עיבד את הנתונים. הוא לא ידע אם להתרברב או להתאכזב. נכון, הוא רצח, אבל היו רוצחים גדולים ממנו, רבי־טבחים. אותם איש לא יזכור. עניין של עיתוי, הסביר לו הסניגור. ״אתה הראשון בתור מאז חתימת חוזה המדינה, הסכם נתניהו־ליברמן. אין מה לעשות: הסכמים צריך לכבד. הכנסת, בהליך מזורז, השלימה את החקיקה. ׳חוק עונש מוות למחבלים שאינם יהודים, התשע״ו–2016׳, לא חל על אלה ששרפו את משפחת דוואבשה. מחבלים זה אתה, אחמד״.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ