שהמזרחים לא יהיו מזרחים, ושהערבים לא יהיו ערבים

דימיטרי שומסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דימיטרי שומסקי

ביום שישי ימלאו 100 שנה למותו של איוון פרנקו (1856–1916), מגדולי המשוררים והסופרים הלאומיים של אוקראינה המודרנית. פרנקו חי ופעל באוסטרו־הונגריה, אשר החלק המערבי של מולדתו האוקראינית היה נתון לשליטתה, תחת ההגמוניה הפוליטית והתרבותית של הגרמנים והמדיארים שחלשו על עוד כתריסר לאומים.

כמי שחי רוב ימיו בגליציה, בה ישבו בשלהי המאה ה–19 יותר מ–800 אלף יהודים, נדרש פרנקו לנושאים יהודיים בכתיבתו הספרותית והפובליציסטית, יותר מכל איש רוח אחר בהיסטוריה האינטלקטואלית של אוקראינה. יחסו אל היהודים היה אמביוולנטי, והיו בו מרכיבים אנטישמיים ופילושמיים גם יחד. לא אחת השמיע הסתייגויות חריפות מנטייתם של יהודים אוסטרו־הונגרים להזדהות עם תרבויות הלאומים החזקים במדינה (גרמנים, הונגרים, או פולנים גליצאים). עם זאת הוא כתב ביקורת אוהדת למדי על "מדינת היהודים" של תיאודור הרצל (עמו נפגש ושוחח בעניין בווינה שלוש שנים קודם לכן). הוא גם חש חיבה להמוני היהודים העניים דוברי היידיש בגליציה האוסטרית ובסלובקיה ההונגרית, בהם ראה, כמו בשכניהם האוקראינים, קורבנות הדיכוי של הלאומים ההגמוניים במדינה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ