מאוריציו פראריס
מאוריציו פראריס

הדברים האלה נכתבים בלילה שבין שישי לשבת, אשר בהתאם למסורת מוקדשת למנוחה מעולם העבודה. באישון לילה אני מתעורר. אני רוצה לבדוק מה השעה, ומטבע הדברים מתבונן בטלפון הסלולרי שאומר לי שהשעה שלוש לפנות בוקר. בעשותי כך אני שם לב שמישהו שלח לי מייל. אני לא יכול להתגבר על סקרנותי, או יותר נכון על דאגתי, ודבר לא ימנע ממני לקרוא אותו. אני קורא את המייל ומשיב. פתאום אני עובד, או אולי יותר נכון, ממלא הוראה — בלילה. בשבת — ואין זה משנה היכן אני נמצא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ