בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך אנחנו מעזים להתייאש בלי קרב

224תגובות

לפני כשבועיים פגשתי את רות, מכרה אוסטרית, אשת שמאל. היא היתה מבועתת מן האפשרות שמדינתה תבחר נשיא פשיסט המגלם את כל מה שזוועתי ומסוכן בעיניה. היא דיברה על כאב, אימה, מחשבות הגירה, אבל יותר מכל סיפרה על פעילותה הבלתי פוסקת: כיצד רצה מאולפן תקשורת אחד למשנהו, מאסיפה לאסיפה, מאירוע לאירוע. הסיכוי להצליח במאבק היה, לדעתה, קלוש: המתמודד שכנגד היה מבוגר מדי (בן 72), שמאלי מדי (חבר מפלגת הירוקים) ולא מספיק כריזמטי. ומנגד, האימה מפני המהגרים, המצב הכלכלי הלא יציב והתהדקות האיחוד האירופי על חשבון...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו