יעל צדוק
יעל צדוק
יעל צדוק
יעל צדוק

לולא היו לפרשת ילדי תימן ממד עדתי וממד קרימינלי גם יחד, היא היתה נפתרת מזמן. אבל מי יעז להודות שהמוני ילדים יהודים נחטפו מהוריהם בידי יהודים אחרים על רקע גזעני, שתי דקות אחרי השואה? אז קוברים את הסיפור עמוק באדמה, משמידים ראיות ומשקרים לציבור במשך יותר מ–60 שנה.

היו חטיפות, והן היו שיטתיות ומכוּוַנות. אפשר להיווכח בכך, קודם כל, מעדויות ההורים. מי שאינו מאמין לעדויות שלהם — שיבחן את המסננת שדרכה הוא מאפשר למציאות להיכנס לתודעתו. אני האמנתי להם מיד. בפעם הראשונה ריאיינתי הורים כאלה ב–1994, בקול ישראל. עדויותיהם היו ברורות וחותכות. אלא אם אתם סבורים שהתימנים הם הוזים כרוניים; זה הולך טוב עם הטיעון "אנחנו הקמנו את המדינה, ותגידו תודה שהבאנו אתכם בכלל", שאני שומעת לאחרונה. תבדקו את עצמכם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ