שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גדי טאוב ושאר הלומי קיץ

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמנואל סיון
עמנואל סיון

בכל שנה, בכורח אכזרי וללא מפלט, מגיעה הנקודה הזאת. בדרך כלל זה קורה כחודשיים לאחר חמסיני האביב. זוהי נקודת הזמן שבה אנו נהפכים להלומי קיץ, ולא רק בצהריים, אלא כבר משמונה־תשע בבוקר. "הלומי קיץ", זה אולי הכינוי ההולם למה שהייקים הקשישים מכנים "וטרקראנק" (חולה ממזג האוויר).

מנקודת זמן זו ואילך, קשה לו לאדם לדמיין לעצמו עולם שבו אין קיץ, שבו אין החום המעיק שולט בכיפה. בתיאוריה, ובמעומעם, זכור לך יום חורף קריר ובהיר שלאחר הגשם, ואפילו איזה מטר הנוקש על תריסים מוגפים — אבל כל זה כה רחוק ובלתי מוחש. הפרספקטיבה של שלושה חודשי קיץ נוספים מתארכת אל מעבר לאופק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ