גליה יהב

הטענה שהציור שחיבר בין פניה של שרת המשפטים לגוף אשה מעורטל, עשוי להיתפש על ידי הצופים בו כייצוג סקסיסטי ופוגעני, הובאה לידיעתם של הסטודנט ים עמרני ומוריו כבר באמצע אפריל. כך לפחות אמרתי להם אני, בעת שהוזמנתי כמבקרת אורחת למחלקה לאמנות בשנקר.

הדיון נסב אז על סגנונו של הסטודנט, היוצר באמצעות שימוש בדימויי מדיה, פרסומות, כיתובים קלישאתיים ודימויים שחוקים במתכוון — ציורי פלקט ברוח אמן הפופ־ארט ג'יימס רוזנקוויסט. טענתי אז, שבנוסף לפשטנות שבה לוקה הציור, נחצה בו הגבול הדק שבין אמירה אמנותית פרובוקטיבית, בנוסח "כל הפוליטיקאים זונות", ואפילו "כל הנשים זונות", לאמירה שאשה מסוימת אינה יותר מאשר חומר גלם לפנטזיות מיניות. דברי, מתברר, לא שיכנעו. קורה.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ