כן, מדינת רשע

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדעון לוי
גדעון לוי

אחרי שאמרנו לאומנות וגזענות, שנאת ערבים וזילות חייהם, פולחן ביטחון והתנגדות לכיבוש, התקרבנות ומשיחיות, צריך להוסיף עוד מרכיב אחד, שבלעדיו אי אפשר להסביר את התנהגותו של משטר הכיבוש הישראלי: הרוע. הרוע המזוקק. הרוע הסדיסטי. הרוע לשמו. לפעמים הוא ההסבר היחיד.

אווה אילוז נתנה בו סימנים. המסה שלה, שמאתגרת את רעיון הבנאליות של הרוע, רואה בקבוצה הלאומית את מקור הרוע: היא מוצאת "דמיון משפחתי", מושג של לודוויג ויטגנשטיין, בין הכיבוש הישראלי למשטרי הרשע בהיסטוריה. הדמיון הזה לא אומר שישראל היא נאצית, אפילו לא פשיסטית, ובכל זאת היא חברה באותה משפחה איומה, משפחת מדינות הרשע. זהו ניתוח מדכדך ומבריק. הרוע שמייחסת אילוז לישראל אינו בנאלי, הוא לא יכול להתרחש בכל מקום, ויש לו שורשים פוליטיים, דתיים וחברתיים שנטועים עמוק דווקא בחברה הישראלית. בכך מצטרפת אילוז לזאב שטרנהל, שהזהיר במסה המרשימה והמהדהדת שלו מפני קרקע הגידול התרבותית של הפשיזם שצומח עכשיו בישראל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ