בית כלא לפעוטות

רבקה נריה-בן שחר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רבקה נריה-בן שחר

­­הלכתי פעם עם גיסתי לבדוק מעון מומלץ בשכונה ירושלמית, בעבור בנותינו הפעוטות. המראה שנגלה לעינינו היה לא פחות ממזעזע. 24 לולים אחידים עמדו כמסגרת לאורך הקירות הריקים. במרכז - שולחן עם 24 כסאות קטנים. כל הילדים היו במיטות, למרות שהשעה היתה 8:15 בבוקר. חלקם שיחקו, חלקם בהו, חלקם בכו והתלוננו. מטפלת אחת ניסתה להתמודד עם כולם. השנייה הלכה להביא להם ארוחת בוקר. מינימום גירויים, כמה משחקים מרוטים בפינה, כדי שלא יהיה בלגן. כשיצאנו משם חסרות מילים וחיוורות צעק עלינו אבא אחד: "למה מי אתן חושבות שאתן? שהילדים שלכן שווים יותר?" הילדים שלי לא שווים יותר, אבל כף רגלם לא תדרוך במקום כזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ