האימפוטנטים של יש עתיד

רביב דרוקר
רביב דרוקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רביב דרוקר
רביב דרוקר

שי פירון היה שר חינוך יוצא דופן. בכל מיני היבטים. בעיקר הוא ניחן בכישרון לומר דברים שלכאורה לא משרתים את האינטרס שלו. אפילו בסטנדרט שלו, הוא הצליח להפתיע אותי. "אני שר חינוך לא טוב", הוא אמר לי בזמן כהונתו, "אני מאוכזב מרמת התפקוד שלי", ואני התפללתי שהצלחתי להחניק את תנועות ההנהון האוטומטי.

למה רציתי להנהן? פירון הגיע לתפקיד אחרי שכיהן כמנכ"ל עמותת "הכל חינוך". הדגל שאותו הניפו הוא והעמותה היה הנהגת רפורמה בחלוקה הלא צודקת של תקציבי משרד החינוך לבתי הספר. הרעיון היה לאמץ את הקריטריון של לתת יותר למי שיש לו פחות. כמה פשוט, ככה לא עובד. משרד החינוך דאג לאורך השנים לסדר את נוסחת התקצוב שלו כך שהעניים יותר (בעיקר ערבים, אבל גם חרדים) יקבלו פחות, והדתיים הלאומיים יקבלו יותר. פירון נשבע לשנות, אבל כשמונה לתפקיד חלומותיו — הוא לא הצליח להתגבר על ההתנגדויות הפוליטיות (בעיקר מול הבוס, יאיר לפיד) מצד מי שלא הסכימו שייקחו קצת יותר מאלה שרגילים לקבל הכי הרבה. לא פלא שהוא היה מאוכזב מעצמו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ