טרור הבורקיני

רוית הכט
רוית הכט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רוית הכט
רוית הכט

נטיית הלב האימפולסיבית, הגסה, היא לתמוך ברעיון, או לפחות ברציונל שמאחוריו. אינני צריכה לנסוע עד קאן כדי לנחש משהו מחוויותיה של אשה מוסלמית דתית בחוף הים. אני מתרחצת בקביעות בחוף שרוב מבקריו הם ערבים, וחלק גדול מהם דתיים. אינני מתכחשת למה שאני רואה.

אני רואה איך מגיעות הנשים והבנות — בדרך כלל רק לקראת הערב ולעתים קרובות בליווי מפקח כלשהו — עטופות מכף רגל ועד ראש. חלקן עודן ילדות. הן יושבות על החול בחום יולי־אוגוסט, כאשר כל יצור חי רוצה להיפטר מכל תוספת מעיקה שדבוקה לעורו. הגברים גם הם אינם מתערטלים לגמרי, אבל לפחות מורשים להישאר בגופיות. הנשים נותרות מכוסות בבדים כבדים, כהים. יש בכך דבר מה מקומם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ