השמאל הרדיקלי מתאבד
פעם היה כיף להתקוטט עם השמאל. כשהשמאל היה חזק ורציני, היה נכון לשאול שאלות שעירערו אחדות מהדוגמות שקידש. כשהשמאל חלש על הממשלה, התקשורת, המשפט, האקדמיה והצבא, היה חשוב להניח לפתחו את האמיתות שמהן ברח והעובדות שלהן התכחש. אבל עכשיו, כשהשמאל סמול כל כך, הלב נכמר. כשהשמאל כה רדוף ונרדף, אין טעם לזרות מלח על פצעיו. אנשי השמאל הם אחי ואחיותי. אני שותף לערכיהם וכואב את מפלתם. לכן גם כשהם מטיחים בי דברי הבל, אני נוטה להבליג, לנשוך שפתיים ולהמשיך הלאה. אבל לפעמים אין ברירה וצריך לשוב ולהסביר מה...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר